קיבוץ גברעם-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מירי ולך

פסק דין

עניינה של התביעה שלפניי, סכסוך בין התובעת, אגודה שיתופית המאוגדת כקיבוץ ובין הנתבעת, חברת הקיבוץ העובדת מחוץ לקיבוץ ומוגדרת כ"עובדת חוץ". עניינו של הסכסוך באי העברת כספים שקיבלה הנתבעת ממעסיקה ושאותם לא העבירה על פי הנטען לקיבוץ, זאת בניגוד לתקנון הקיבוץ העוסק בעבודת חוץ.

העובדות וטענות הצדדים:

1.הנתבעת הינה חברת קיבוץ בתובעת, אגודה שיתופית המאוגדת כדין בדרך של קיבוץ (להלן:- "התובעת" או "הקיבוץ").

הנתבעת, אחות מוסמכת בעיסוקה, עבדה במועדים הרלוונטיים לתובענה מחוץ לקיבוץ, בחברת ההשמה וכח האדם תגבור (להלן:- "תגבור" או "המעסיק").

בהתאם לתקנון הקיבוץ, מוקנים לקיבוץ כל נכסי החבר, לרבות משכורתו של החבר. כמו כן קיים לקיבוץ תקנון העוסק במיוחד בעובדים העובדים מחוץ לקיבוץ, המוכנה "תקנון עבודת חוץ (עובדי משק)" (להלן:- "התקנון" או "תקנון עבודת חוץ"), כאשר אותו תקנון מסדיר את עבודתם של אותם עובדים מחוץ לקיבוץ ואת אופן העברת משכורתם לידי הקיבוץ.

טרם החלה הנתבעת בעבודה בחברת תגבור, נוהל משא ומתן בין הקיבוץ ובין תגבור באשר לתנאי העסקתה של הנתבעת ונחתם הסכם העסקה בין הצדדים. בהתאם למקובל בקיבוץ ובהתאם לתנאי הסכם ההעסקה, העבירה הנתבעת לקיבוץ את משכורתה, כאשר המשכורת הועברה ישירות מתגבור אל הקיבוץ. התבעת אף העבירה מידי חודש לקיבוץ את תלושי השכר שלה.

2.לטענת התובעת, במהלך שנת 2002, שמה לב, כי קיימים פערים בין גובה השכר ברוטו כפי שמופיע בתלושי השכר של הנתבעת ובין גובה השכר המצטבר ברוטו המופיע בתלושים.

התובעת פנתה לפיכך לתגבור במהלך שנת 2004 ומתגבור נמסר לה בתגובה, כי הפער בתלושים נובע מהחזר הוצאות המגיע לנתבעת ואשר לא דווח בתלושי השכר שלה.

כך, המשיכו הצדדים להתנהל, עד אשר בשנת 2006 נכנס לתפקידו מנהל משאבי אנוש חדש, אשר ביקש לבדוק העניין בשנית.

בדיקתו של מנהל משאבי האנוש העלתה, כי לנתבעת מונפקים שני תלושי שכר. תלוש השכר הראשון (להלן גם:- "תלוש א'") הוא זה שהועבר לקיבוץ והוא משקף את השכר שהועבר לקיבוץ על ידי תגבור, אך במקביל, מוצא תלוש שכר נוסף, מאוחר לראשון (להלן גם:- "תלוש ב'"), שבמסגרתו לא נעשית הסבה של התשלום לידי הקיבוץ ואותו הפרש שבין שני התלושים מועבר לידי הנתבעת על ידי מעסיקה ישירות ובמזומן. יצויין, כי שיטת הנפקת שני התלושים נעשתה לאורך חלק מהתקופה, כאשר החל משנת 2005, החלה תגבור להנפיק תלוש שכר אחד בלבד, הכולל גם את הרכיבים הבאים לידי ביטוי בתלוש ב'.

לטענת התובעת, העלימה הנתבעת מהתובעת לאורך השנים 2002 עד 2005 הכנסות בסכום כולל של 47,887 ₪.

התובעת פנתה אל הנתבעת, אשר הסבירה, כי מדובר בהחזר הוצאות. לטענת התובעת, סירבה הנתבעת לשתף עמה פעולה בעניין ביצוע בדיקת אותם הפרשים ומכאן תביעתה.

3.הנתבעת מצדה טוענת, כי מדובר בהחזר הוצאות ששילם לה מעסיקה. הנתבעת מעבירה לקיבוץ מידי חודש את משכורתה כמו גם את קצבת הנכות לה היא זכאית מהמוסד לביטוח לאומי ואילו אותם הפרשים הינם תשלומים אותם מקבלת הנתבעת ממעסיקה כהחזר הוצאות אש"ל, טלפון ודלק, בהתאם לקבלות שמציגה הנתבעת. כמו כן, כולל החזר ההוצאות גם החזר עבור הוצאות אישיות ששילמה הנתבעת בגין עבודה באילת, וכן החזר עלויות השתלמויות שנשאה בהן הנתבעת מכסה הפרטי.

לטענת הנתבעת, עד ל-9 לחודש היה משולם שכרה של הנתבעת ואילו עד ה-15 לחודש היו נעשים תיקונים בשכר והיו משלומים לנתבעת, כמו לכלל העובדים הפרשי שכר, הכוללים את הרכיבים האמורים.

לטענת הנתבעת, היא אינה חייבת להעביר לקיבוץ את אותם הפרשים, היות והקיבוץ ממילא אינו משפה אותה בגין אותו החזר הוצאות.

הנתבעת טוענת, כי היא לא קיבלה לידיה את אותם תלושים מאוחרים ומבחינתה, כאמור, מדובר בהחזר הוצאות בלבד.

ההליך המשפטי:

4.בתחילתו של הליך, ניתן נגד הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה, אשר בוטל בסופו של יום.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובהמשך כתב הגנה מתוקן ואף העלתה (באיחור) טענה לפיה דינו של ההליך להתברר במסגרת הליכי בוררות פנימיים, כאשר בסופו של יום, ויתרה הנתבעת על טענה זו וההליך התנהל בבית המשפט. גם ניסיונות ההידברות בין הצדדים לא הניבו תוצאות.